ככלל, כל ילד במדינת ישראל הלומד במסגרת חינוכית, החל מגיל 3 ועד גיל 18, מכוסה בביטוח תאונות אישיות – תלמידים, כך נקבע בסעיף 6 (ד1) לחוק לימוד חובה, תש"ט-1949.
ביטוח תאונות אישיות תלמידים מקנה פיצוי כספי אך ורק בפציעות המותירות נכות וכן במקרים של היעדרות ארוכה ממוסד הלימודים. אציין כי אין צורך להיבהל מהמילה נכות, שכן בתי המשפט כבר פסקו כי גם הגבלה מזערית באיבר הנפגע, ואף צלקות במקרים מסוימים, יכול וייחשבו כנכות. החידוש המשמעותי בביטוח מסוג זה, שהוא מכסה את התלמידים אף אם נפצעו מחוץ למסגרת הלימודים, במשך 24 שעות ביממה(!), כולל בשבת. אף לגבי שיניים, הפוליסה קובעת כי אם נגרם נזק צמית לשן, ניתן לקבל פיצוי של בין רבע אחוז לחצי אחוז נכות לכל שן, כאשר כל אחוז נכות מתורגם לסכום קבוע שמפורט בפוליסה.
בד בבד, ככל וילד נפצע לדוגמא מנדנדה בגן שעשועים, כתוצאה מרשלנות העירייה, ניתן במקביל (יש כפל מבצעים) לתבוע אף את העירייה האחראית על גן השעשועים. במקרה של רשלנות בהתקנת המתקן ו/או באחזקתו, ניתן אף לצרף לתביעה את החברה האחראית על התקנת המתקנים בגן השעשועים ותחזוקתם.
תביעות מסוג דלעיל עלולות להיות מורכבות, שכן חברות הביטוח יכולות לכאורה להתכחש לקיומו של אירוע תאונתי, ולהכחיש אף את הנכות הרפואית.
במקרים רבים, חברת הביטוח תזמן את הנפגע לבדיקת רופא מטעמה, אשר יערוך בדיקה רפואית לתובע, ועל פי בדיקה זו, תקבע חברת הביטוח את אחוזי הנכות ובכך יקבע גובה הפיצוי.
אשר על כן, המלצתי במקרים מעין אלו, להצטייד מראש בחוות דעת רפואית הקובעת כי הנזק הרפואי הינו צמית ולהמציא את חוות הדעת לחברת הביטוח.
